אני רואה ארץ נהדרת. כמעט תמיד. בעונה הזאת אני צופה אגב דפדוף במוספי סוף השבוע. אחת הדוגמאות בהן אני משתמשת בנאומי שעניינם מדוע העונה הנוכחית של התכנית גרועה במיוחד היא המערכונים בכיכובה של ליטל מעתוק, ילדת בית הספר הפרחית. בעונות קודמות הדבר היחידי שיכולת להיות בטוחה לגביו היה מערכון הרומנים בסוף התוכנית, או המערכון על מצוקת הדירות השכורות בת"א, העונה הזו התגבשה מתכונות של מספר מערכונים קבועים ופאנל אחד או שניים, בעיני זה מעיד על מצוקה קלה בתחום הרעיוני.
במערכונים הקבועים גם השטיקים קבועים, כך למשל מדי מערכון ליטל מעתוק עושה למורה שיגועים ומבקשת ממנה בקשה לגיטימית לכאורה באמצע השיעור, כשהמורה מתירה לה לעשות כן, ליטל "מפתיעה" את הצופים והכיתה - כשמתירים לה להוציא פרי היא שולפת אבטיח (בהשראת הסרטון הזה, הבעות הפנים של הנער שמתרגש מהתעלול שהוא הולךלבצע ממיסות. בא לי לתת לו את כל המחברות שלי לקראת המבחן.), כשמאפשרים לה לנגב, לאחר ששפכה מים על השולחן, היא מוציאה צלחת חומוס ענקית. אכן משעשע בפעם הראשונה השנייה והשלישית.
היום מסתבר שתלמידי בית הספר התיכון ע"ש יצחק רבין בבאר שבע, שם צולמו המערכונים, מחקו את השם "רבין" משלט בית הספר, וכתבו בגרפיטי במקומו "מעתוק", בדומה למעשיה של ליטל במערכון הראשון בסדרה. בודריאר היה קורא לזה סימולקרה.
אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות של ארץ נהדרת, ככל שמתקדמות העונות, היא שבמקום להיות סאטירה חדה ומעוררת מחשבה, היא הופכת למין סוכנת חיברות, שמאשררת התנהגויות גבוליות. ככה היה גם במערכון ה"פילוסים" בעונה קודמת. על פניו המערכון הציג תיאור גרוטסקי של קבוצת ישראלים מכוערים, כשהשטאנץ היה שבכל פעם שאדם בר סמכות היה "תופס אותם", היה מגיע הגיג הקבוע "אני פונה ללב שלך", שמציג חרטה מזויפת של ראש החבורה בפני הסמכות. בדרך כלל החרטה על אף זיופה הבוטה הייתה מתקבלת והחבורה הייתה משוחררת לדרכה. אני זוכרת איך בשיא העונה, נתקלתי ברכבת בקבוצת בני תשחורת שכשמאבטח בא להעיר להם הם "פנו ללב" שלו.
בסאטירה אמיתית הצופה לא אמור להרגיש הזדהות. כך למשל בסדרת המערכונים המצוינת, "הממלכה הקטנה", אם תרצו - ליטַל בריטן (שתורגמה בהצלחה ל"ישראלים" של מה קשור), ישנה דמות מקבילה לעלמה מעתוק. מדוברת בנערה שמנמנה ווולדנית שקוראים לה ויקי פולארד* , ואף אחד לא אמור לרצות לחקות אותה.
אגב אני שמה את הראש שלי שעד סוף העונה ליטל מעתוק תקבל השראה גם מויקי פולארד.
*(אני מודה, קצת קשה איתה בלי תרגום, שווה להשקיע, לנצל את ההזדמנות ולהתוודע ליתר הדמויות)
במערכונים הקבועים גם השטיקים קבועים, כך למשל מדי מערכון ליטל מעתוק עושה למורה שיגועים ומבקשת ממנה בקשה לגיטימית לכאורה באמצע השיעור, כשהמורה מתירה לה לעשות כן, ליטל "מפתיעה" את הצופים והכיתה - כשמתירים לה להוציא פרי היא שולפת אבטיח (בהשראת הסרטון הזה, הבעות הפנים של הנער שמתרגש מהתעלול שהוא הולךלבצע ממיסות. בא לי לתת לו את כל המחברות שלי לקראת המבחן.), כשמאפשרים לה לנגב, לאחר ששפכה מים על השולחן, היא מוציאה צלחת חומוס ענקית. אכן משעשע בפעם הראשונה השנייה והשלישית.
היום מסתבר שתלמידי בית הספר התיכון ע"ש יצחק רבין בבאר שבע, שם צולמו המערכונים, מחקו את השם "רבין" משלט בית הספר, וכתבו בגרפיטי במקומו "מעתוק", בדומה למעשיה של ליטל במערכון הראשון בסדרה. בודריאר היה קורא לזה סימולקרה.
אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות של ארץ נהדרת, ככל שמתקדמות העונות, היא שבמקום להיות סאטירה חדה ומעוררת מחשבה, היא הופכת למין סוכנת חיברות, שמאשררת התנהגויות גבוליות. ככה היה גם במערכון ה"פילוסים" בעונה קודמת. על פניו המערכון הציג תיאור גרוטסקי של קבוצת ישראלים מכוערים, כשהשטאנץ היה שבכל פעם שאדם בר סמכות היה "תופס אותם", היה מגיע הגיג הקבוע "אני פונה ללב שלך", שמציג חרטה מזויפת של ראש החבורה בפני הסמכות. בדרך כלל החרטה על אף זיופה הבוטה הייתה מתקבלת והחבורה הייתה משוחררת לדרכה. אני זוכרת איך בשיא העונה, נתקלתי ברכבת בקבוצת בני תשחורת שכשמאבטח בא להעיר להם הם "פנו ללב" שלו.
בסאטירה אמיתית הצופה לא אמור להרגיש הזדהות. כך למשל בסדרת המערכונים המצוינת, "הממלכה הקטנה", אם תרצו - ליטַל בריטן (שתורגמה בהצלחה ל"ישראלים" של מה קשור), ישנה דמות מקבילה לעלמה מעתוק. מדוברת בנערה שמנמנה ווולדנית שקוראים לה ויקי פולארד* , ואף אחד לא אמור לרצות לחקות אותה.
אגב אני שמה את הראש שלי שעד סוף העונה ליטל מעתוק תקבל השראה גם מויקי פולארד.
*(אני מודה, קצת קשה איתה בלי תרגום, שווה להשקיע, לנצל את ההזדמנות ולהתוודע ליתר הדמויות)
רשומות
מה ששונה בעונה זו מכל שאר עונות ארץ נהדרת, הוא שהדמויות ה"רעות" במערכונים לא זוכים לעונש כגמולן. מאי וחברות הבלוג תמיד נענשו על חטאיהן, כך גם עם הפילוסים, לרוב ע"י המורה. לובה המיתולוגית תמיד נתנה בראש למי שניסה להתגנב בתור, כך גם חיזקי (זה היה השם?) המדריך של החברה להגנת הטבע. גם הרומנים היו סוג של סאטירה על החברה הישראלית ע"י זרים.
השבמחקאבל עם ליטל מעתוק, וצמד המוכרות בקניון, חל מהפך. הפרחות הקטנות עושות מה בא להן, והמנהל מתחנף. הפרחות הקטנות האחרות מתעמרות בקונים, ואפילו טל פרידמן מחופש לאישה, או נינט, לא יושיעו אותנו.
מגמה מדאיגה.
אני דווקא לא מסכימה שמשהו השתנה (חוץ מזה שפחות מצחיק), אני חושבת שהאפקט הוא במקומות יותר מעודנים מהעלילה עצמה.
השבמחק