צופית מן הצד

כנראה שלא רבים ראו אתמול את צופית גרנט אצל אברי גלעד. לפני שאפצח במניפסט הפמינסטי המתבקש, צריך להודות שמדובר בצעד יח"צני נואל. מי זוכר את העניין הזה היום, עם כל החיסולים והנסיעות של רוה"מ והרבנים המטרידים? האם לא נעשו די סרטים שמבהירים שהדרך הנכונה לצאת ממשבר תקשורתי היא ליצור אחד חדש? נו מילא.
הריאיון הזה כל כך הפעיל אותי, שאני מוכנה לכתוב לכבודו פוסט אקטואלי, קצר ועם מעט התחבטויות תוך כדי כתיבה. בדרך כלל אני כותבת לאורך זמן וגם מתזמנת את הפרסום מראש, כך שהפוסטים אף פעם לא באמת בני זמנם. חוץ מזה אני ממשיכה ומשפצת גם אחרי הפרסום, פונקציה שהייתי שמחה מאוד שתהיה לי גם בחיים.
הפולניות מחייבת להסביר שבגלל פרץ הספונטניות והשגעת התהיות יהיו ערוכות עוד פחות (לפחות בנתיים).

אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם מין בתשלום הוא רע טהור, וחושבת על הדוגמנית המפורסמת ההיא, עליה אמרו שהיא גובה 2000$ ללילה. למרות זאת, אני מניחה שרוב מעניקות המסאז'ים למינהם למינהן, לאו דווקא נהנות מזכויות סוציאליות מופלגות.
גם אם אפשר להתווכח על הלגיטימיות של תעשיית המין, אין עוררין על כך שזנות ופארא-זנות זה לא בסטייל. הנה משהו מעניין שכתבה חנה בית הלחמי בעקבות פרשת סרן ארז אפרתי. היא הניחה לשאלת האונס, ותהתה מי רוצה להתחתן עם בחור שבחר לחגוג את נישואיו במועדון חשפנות. לפי ורד לי, האשם בלקוחות לא פחות מבסוחרים, בסרסורים וביתר בעלי המקצוע בתעשייה.
ועניין אחרון, הנה פוסט של דויד שמראה שלא רק נשים נפגעות מתעשיית המין, יש בה מקום לנצל גם אוכלוסיות מוחלשות נוספות.