שני דברים שלא עשיתי זה זמן רב: ישנתי שלא את שנת הלילה, קבעתי לצאת לרקוד (רק קבעתי, לא יצאתי, ובכל זאת - הישג).
השינה הבלתי צפויה הניבה חלום מפתיע:
אני בבית האח הגדול הגדול, השעה היא שעת השידור המרכזי בערוץ שתיים, ואני לבושה בטרנינג החביב עליי - ברצלונה של היינס בצבע ירוק תפוח (התלבטתי רבות בשאלה האם לצרף את הלינק, החלטתי בסוף שאני מוכנה לעשות את זה כדי להמחיש את הפלאפיות. כדי לא לזהם את הטקסט במיני התנהגויות צרכניות נלוזות, הוא יהיה כאן, בסוגריים, אמצעי כתיבה שאני מתעבת. אין מה לומר, הראתי לו מה זה).
לענייננו - במהלך המשדר סער ואני חומקים מהסלון, שהוא בעצם במת המשדר, לכיוון חדר האח הגדול ונעצרים להתמזמזות רצינית בחלל שבין הסלון לחדר האח הגדול. מסתבר שהחלל הזה שימש עד ממש זמן קצר לפני השידור כמסעדה. מהסיבה הזאת פזורים על השטיח-הצהוב-מקיר-לקיר הפרוש שם, קבוצות של מטבעות שהושארו כטיפ על ידי לקוחות המסעדה שכבר עזבו (אולי כדי להגיע הביתה ולצפות ב"אח הגדול"). זאת ככל הנראה הסיבה שאני עוצרת את הפעילות הסוערת ומבקשת מסער שיחכה רגע, כורעת בעמידת שש ומתחילה ללקט את המטבעות. כשאני מסיימת ללקט אני תוחבת את כל המטבעות לג'ינס. לא סתם ג'ינס - זה שקניתי בקיץ לפני שהתחלתי את התואר הראשון. זוג שעל אף סמרטוטיותו, ועל אף שמאז עליתי במידה או שתיים, הוא הכי מחמיא שיש לי (ופה אני מתאפקת שלא להחפיץ את עצמי ולא להזכיר את המילה "תחת"). הג'ינס הזה נושם כרגע את נשימותיו האחרונות, ברור שקרע מביך הוא רק עניין של זמן (עדכון - הקרע התרחש, מתחת לכיס האחרוי בצד ימין, התגלה רק בדרך לכביסה, מעניין מי ידע על קיומו לפני ששמתי לב...). בפעם הקודמת שניהלתי מערכת יחסים כה ארוכה עם ג'ינס, היה זה ג'ינס שקניתי בתור חיילת במוסד היוקרתי ההוצאה לפועל, בקומה השלישית של הדיזינגוף סנטר בת"א. לג'ינס מההוצאה לפועל לקח קצת פחות זמן להיאסף אל אבותיו, ובערך פעם בחודשיים הייתי משאירה אותו אצל התופרת לתיקון, עד שיום אחד התופרת השאירה לי פתק על הג'ינס המתוקן, בו היא הסבירה לי שזו הייתה "הפעם האחרונה שהיא מתעסקת עם הג'ינס הזה, כי הוא מתפורר ודי!" כלשונה.
בחזרה אל החלום: סער ואני החלנו לצעוד לתוך חדר האח הגדול, כדי לעשות מעשה אסור, כנראה לאסוף כסף משמעותי יותר שהשאירו סועדים רעבים יותר במסעדה. שטרות של ממש לעומת תילי המטבעות שחיכו לנו על השטיח. בפסיעה הראשונה לתוך חדר האח הגדול החלה לפעול מוסיקה שתפקדה על תקן אזעקה סימפטית. נער מתבגר לבוש כמנהל במה או כבעל תפקיד טכני אחר ניגש אלינו ובחוסר חשק, כריזמה ואסרטיביות הורה לנו לשוב אל השידור.
התגנבנו אל הסלון מצחקקים כמו ילדים שאיחרו לחוג. בסלון כבר עמדו ארז טל ואסי עזר. אסי פנה אלי ואמר "תמי, את הודחת היום מבית האח הגדול". ואני מסתכלת עליו בעיני עגל ואומרת "מה, באמת?!. איזה באסה". והוא עונה "לא.זאת רק התחלה של שאלה שאני אפנה לכל המועמדים".
התעוררתי מהפאדיחה. תחושה פחות מפחידה, אך דומה לזאת של התעוררות מחלום נפילה.
השינה הבלתי צפויה הניבה חלום מפתיע:
אני בבית האח הגדול הגדול, השעה היא שעת השידור המרכזי בערוץ שתיים, ואני לבושה בטרנינג החביב עליי - ברצלונה של היינס בצבע ירוק תפוח (התלבטתי רבות בשאלה האם לצרף את הלינק, החלטתי בסוף שאני מוכנה לעשות את זה כדי להמחיש את הפלאפיות. כדי לא לזהם את הטקסט במיני התנהגויות צרכניות נלוזות, הוא יהיה כאן, בסוגריים, אמצעי כתיבה שאני מתעבת. אין מה לומר, הראתי לו מה זה).
לענייננו - במהלך המשדר סער ואני חומקים מהסלון, שהוא בעצם במת המשדר, לכיוון חדר האח הגדול ונעצרים להתמזמזות רצינית בחלל שבין הסלון לחדר האח הגדול. מסתבר שהחלל הזה שימש עד ממש זמן קצר לפני השידור כמסעדה. מהסיבה הזאת פזורים על השטיח-הצהוב-מקיר-לקיר הפרוש שם, קבוצות של מטבעות שהושארו כטיפ על ידי לקוחות המסעדה שכבר עזבו (אולי כדי להגיע הביתה ולצפות ב"אח הגדול"). זאת ככל הנראה הסיבה שאני עוצרת את הפעילות הסוערת ומבקשת מסער שיחכה רגע, כורעת בעמידת שש ומתחילה ללקט את המטבעות. כשאני מסיימת ללקט אני תוחבת את כל המטבעות לג'ינס. לא סתם ג'ינס - זה שקניתי בקיץ לפני שהתחלתי את התואר הראשון. זוג שעל אף סמרטוטיותו, ועל אף שמאז עליתי במידה או שתיים, הוא הכי מחמיא שיש לי (ופה אני מתאפקת שלא להחפיץ את עצמי ולא להזכיר את המילה "תחת"). הג'ינס הזה נושם כרגע את נשימותיו האחרונות, ברור שקרע מביך הוא רק עניין של זמן (עדכון - הקרע התרחש, מתחת לכיס האחרוי בצד ימין, התגלה רק בדרך לכביסה, מעניין מי ידע על קיומו לפני ששמתי לב...). בפעם הקודמת שניהלתי מערכת יחסים כה ארוכה עם ג'ינס, היה זה ג'ינס שקניתי בתור חיילת במוסד היוקרתי ההוצאה לפועל, בקומה השלישית של הדיזינגוף סנטר בת"א. לג'ינס מההוצאה לפועל לקח קצת פחות זמן להיאסף אל אבותיו, ובערך פעם בחודשיים הייתי משאירה אותו אצל התופרת לתיקון, עד שיום אחד התופרת השאירה לי פתק על הג'ינס המתוקן, בו היא הסבירה לי שזו הייתה "הפעם האחרונה שהיא מתעסקת עם הג'ינס הזה, כי הוא מתפורר ודי!" כלשונה.
בחזרה אל החלום: סער ואני החלנו לצעוד לתוך חדר האח הגדול, כדי לעשות מעשה אסור, כנראה לאסוף כסף משמעותי יותר שהשאירו סועדים רעבים יותר במסעדה. שטרות של ממש לעומת תילי המטבעות שחיכו לנו על השטיח. בפסיעה הראשונה לתוך חדר האח הגדול החלה לפעול מוסיקה שתפקדה על תקן אזעקה סימפטית. נער מתבגר לבוש כמנהל במה או כבעל תפקיד טכני אחר ניגש אלינו ובחוסר חשק, כריזמה ואסרטיביות הורה לנו לשוב אל השידור.
התגנבנו אל הסלון מצחקקים כמו ילדים שאיחרו לחוג. בסלון כבר עמדו ארז טל ואסי עזר. אסי פנה אלי ואמר "תמי, את הודחת היום מבית האח הגדול". ואני מסתכלת עליו בעיני עגל ואומרת "מה, באמת?!. איזה באסה". והוא עונה "לא.זאת רק התחלה של שאלה שאני אפנה לכל המועמדים".
התעוררתי מהפאדיחה. תחושה פחות מפחידה, אך דומה לזאת של התעוררות מחלום נפילה.
רשומות
חלום מטריד
השבמחקוזה עוד לפני ששמעת את הפרשנות.
השבמחקתרחיבי
השבמחק